בנם של רינה ויחזקאל. נולד ביום ט"ו בחשוון תשכ"ד (1.11.1963) בהרצליה. אח של תהל, רוני אהרון וניר.

עדי גדל והתחנך בהרצליה. למד בבית הספר היסודי "לב-טוב" והמשיך ללימודי תיכון באורט "יד גיורא" בעיר.

גדל והיה לנער יפה תואר, מרשים וחסון, בלט בזכות גובהו הרב (1.90 מטר) ועוצמתו הפיזית. בה בעת הייתה נפשו עדינה ורכה. תמיד נהג כלפי הסובבים אותו בסובלנות וברגישות, מתוך חמלה אופיינית ואהבת אדם. נכון לעזור ולסייע בכל דבר ועניין, סיפר רוני אחיו: "עדי היה אח מדהים, תומך ועוזר... את מעט הכסף שהרוויח בעבודות מזדמנות תמיד העניק לנו האחים. אני זוכר שאת מכנסי הגלישה הראשונים בחיי קנה לי בחנות ספורט במרכז המסחרי בהרצליה".

בשעות הפנאי שימש כמדריך במתנ"ס השכונתי בשיכון בדרום הרצליה, נהנה מתחושת הנתינה והיה אהוד מאוד על המדריכים והחניכים במקום.

אהבתו הגדולה הייתה לספורט ובעיקר לכדורגל. הוא הפגין יכולות משחק מעולות ונהנה לשחק עם חבריו במגרש השכונתי, מדהים אותם בביצועיו הטובים. חובב ריצה, נהג לרוץ למרחקים ארוכים והצטיין בענף ספורט זה בזכות סיבולת לב-ריאה מפותחת.

בהגיעו לגיל גיוס, התנדב לשירות כלוחם בסיירת "גולני". עבר הכשרות ואימונים מפרכים וחש תחושת שליחות בביצוע המשימות. קשר קשרים טובים עם חבריו ליחידה ונהנה מהווי הסיירת.

ביום ראשון, 6 ביוני 1982, יומה הראשון של מלחמת לבנון הראשונה (שלום הגליל), יצאו עדי וחבריו ליחידה למבצע לכיבוש מבצר הבופור בדרום לבנון. בכוחות משולבים של הסיירת והפלחה"ן (פלוגות החבלה וההנדסה) נעו הכוחות לכיוון המבצר באזור נהר הליטני והעיר אל-נבטיה. בדרכם ליעד הם נתקלו בארטילריה מסיבית מצד האויב והחלו קרבות קשים. החיילים גילו עוז ונחישות בלחימה ופעלו בגבורה להשגת יעדי המבצע, באותו לילה נכבש המקום.

במהלך הקרבות העזים נהרגו ששת חבריו לנגמ"ש והוא נותר עימם עד לפינויים. לאורך השנים נשא בגבורה את צלקות המלחמה ממנה שב הלום קרב. המראות הקשים ואובדן חברים קרובים נצרבו בתודעתו והדהדו בנפשו ואולם על אף רגעיו הקשים, ביקש לחוות את החיים על הטוב שבהם ונהנה מרגעים של אושר ויחד במחיצת אוהביו.

עדי עובדיה נפטר ביום י"ט בניסן תשס"ח (23.4.2008). בן ארבעים וחמש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בהרצליה. הותיר אחריו אם, אחות ושני אחים.

על מצבתו כתבו אוהביו: "לוחם כביר ואמיץ, בעל לב טהור ונשמה גדולה. הייתה לנו הזכות לחיות לצידך, לצד מלאך על פני האדמה. חותמך בנו לעד".

הסופרת רון מליח-קפלן, בת כיתתו, כתבה ספר המנציח את חוויית הלחימה שלו כחלק מ"פרויקט יהלום - החברים של עדי", המלווה לוחמים המתמודדים עם טראומות כתוצאה משירותם הצבאי, וכך בלשונה: "עדי, לא שוכחים אף פעם. זכיתי להכיר אותך בתיכון. זכות גדולה הייתה לי לכתוב עליך ספר ולהנציח את סיפורך".